28 באוקטובר, 1898

יומני היקר,

היום סוף סוף נפגשנו עם וילהלם השני, קיסר גרמניה. שום דבר לא הלך כמתוכנן.

נפגשנו עם הקיסר בבית הספר "מקווה ישראל", בין יפו לירושלים. המטרה הייתה לגרום לקיסר לתמוך במאמצינו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ולשכנע אותו להשתמש בהשפעתו על הסולטאן העות'מאני כדי לגרום לזה להעניק את אדמות ארץ ישראל לעם היהודי, על מנת לקיים סוף סוף את החזון הציוני. חבל רק שהקיסר פשוט לא רוצה מדינה יהודית. לא משנה כמה ניסינו לדבר איתו לשכנע אותו, נראה שהוא דובק בדעתו, שאין כל צורך במדינה יהודית ואין שום סיבה להקים כאן מדינה חדשה. התאכזבנו מאוד – חיכינו לפגישה הזו כל כך הרבה... האם הקיסר לא יכול להבין את החשיבות העצומה של הקמת מדינה עצמאית לעם היהודי? האם הוא לא מבין כמה אנו חושקים במדינה משלנו, כמה אנחנו רוצים לחזור לארצנו, וכמה שונאים אותנו בגולה?

בכל זאת, קיווינו לפחות להצליח לצלם תמונה של בנימין והקיסר יחד. אבל למרבה הצער אני הרסתי גם את זה. הייתי צריך לצלם את בנימין והקיסר יחד אך מרוב ההתרגשות לא הצלחתי לצלם אותם, וקיבלנו תמונה של הקיסר בלבד.

 זה היה מאכזב מאוד - אני לא מאמין שהצלחתי להרוס גם את זה... כדי להשיג לפחות משהו מהמפגש הזה, נסענו לאחר מכן ליפו, וצילמתי את בנימין כשהוא מחזיק בידו את כובעו.

אז הדבקתי את דמותו מהתמונה השנייה על התמונה הראשונה וחתכתי חלקים עודפים ממנה, כך שבסופו של דבר התקבלה תמונה בה נראה בנימין מוריד את כובעו בפני הקיסר שרכוב על סוס. פחות או יותר.

נשארנו לישון ביפו. אני מקווה שהמשך הביקור שלנו בארץ יצליח יותר מיום זה.

דוד

25 באוקטובר, 1898

יומני היקר,

היום נסענו לירושלים ברכבת מיפו. בנימין הרגיש רע מאוד במהלך הנסיעה כי היה יום חם במיוחד, ובקושי הצליח לרדת מהרכבת, אבל למרות זאת הוא התעקש שנלך ברגל מתחנת הרכבת אל מלון קאמיניץ בו אנו לנים כדי לא לחלל את השבת. אף על פי כן, רבני העיר לא הסכימו לפגוש אותנו. איזו בושה!

הדבר הראשון שחשבתי על העיר היה: סירחון. הרחובות והסמטאות מלוכלכים וטמאים, מלאים בזוהמה ובזבל, ואף אחד לא דאג להם במהלך אלפיים השנים האחרונות. אין ספק שהעיר לא עומדת בסטנדרטים האירופאיים שלנו. כלל לא נעים להיות בעיר הזאת, אך למרות הכל, שנינו התרגשנו מאוד – סוף סוף הגענו לעיר לה חיכינו כל כך הרבה זמן. אך יידרש כאן ניקיון רציני, אם להקים מדינה יהודית כאן הוא רצוננו...

כעת אני מחכה לפגישתנו עם הקיסר – נקווה שהיא תלך כמתוכנן.

דוד

18 באוקטובר, 1898

יומני היקר,

אני ובנימין יוצאים היום למסע לארץ ישראל. התחלנו היום בשיט למצרים, ומשם ניסע ברכבת ליפו.

מעבר לביקור עצמו בארץ ישראל, אנחנו מקווים לפגוש שם את קיסר גרמניה וילהלם השני, שבדיוק מגיע גם הוא לביקור בישראל, כדי לזכות בתמיכתו ביישוב היהודי בישראל. בכל צפייה בים הכחול אני חושב על כך שנוכל סוף סוף לראות את הארץ המובטחת, ונמלא התרגשות. אני רק מקווה שהכל יעבור בשלום.

דוד