28 באוקטובר, 1898
יומני היקר,
היום סוף סוף נפגשנו עם וילהלם השני, קיסר גרמניה. שום דבר לא הלך
כמתוכנן.
נפגשנו עם הקיסר בבית הספר "מקווה ישראל", בין יפו
לירושלים. המטרה הייתה לגרום לקיסר לתמוך במאמצינו להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל,
ולשכנע אותו להשתמש בהשפעתו על הסולטאן העות'מאני כדי לגרום לזה להעניק את אדמות
ארץ ישראל לעם היהודי, על מנת לקיים סוף סוף את החזון הציוני. חבל רק שהקיסר פשוט
לא רוצה מדינה יהודית. לא משנה כמה ניסינו לדבר איתו לשכנע אותו, נראה שהוא דובק
בדעתו, שאין כל צורך במדינה יהודית ואין שום סיבה להקים כאן מדינה חדשה. התאכזבנו
מאוד – חיכינו לפגישה הזו כל כך הרבה... האם הקיסר לא יכול להבין את החשיבות
העצומה של הקמת מדינה עצמאית לעם היהודי? האם הוא לא מבין כמה אנו חושקים במדינה
משלנו, כמה אנחנו רוצים לחזור לארצנו, וכמה שונאים אותנו בגולה?
בכל זאת, קיווינו לפחות להצליח לצלם תמונה של בנימין והקיסר יחד. אבל
למרבה הצער אני הרסתי גם את זה. הייתי צריך לצלם את בנימין והקיסר יחד אך מרוב
ההתרגשות לא הצלחתי לצלם אותם, וקיבלנו תמונה של הקיסר בלבד.
זה היה מאכזב מאוד - אני
לא מאמין שהצלחתי להרוס גם את זה... כדי להשיג לפחות משהו מהמפגש הזה, נסענו לאחר
מכן ליפו, וצילמתי את בנימין כשהוא מחזיק בידו את כובעו.
אז הדבקתי את דמותו
מהתמונה השנייה על התמונה הראשונה וחתכתי חלקים עודפים ממנה, כך שבסופו של דבר
התקבלה תמונה בה נראה בנימין מוריד את כובעו בפני הקיסר שרכוב על סוס. פחות או
יותר.
נשארנו לישון ביפו. אני מקווה שהמשך הביקור שלנו בארץ יצליח יותר מיום
זה.
דוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה